הרגע בו הבנתי שאני עסק חיוני

לכל עסק יש רגעים מכוננים - היום בו הוא נפתח, לקוח משמעותי ראשון, אתגר גדול שהתגבר עליו. אחד הרגעים המכוננים שלי, אחרי עשר שנות פעילות, היה ההבנה אחרי ה-7 באוקטובר שאנחנו בעצם עסק חיוני. 

כדי להזכיר לכולנו, מדובר בחברת חוויה ותוכן שמייצרת ביום יום חוויות משמעותיות לקהל הרחב. בתרגום חופשי לזמן מלחמה – עולם התרבות והפנאי, הראשון להיסגר, להיסגר להאלם ולהעלם. את הידיעות הקשות והתחושה הנוראית של אותה שבת ליוותה בכל מי שבחר לעסוק בתחומי התרבות, התיירות והמורשת גם המועקה של תומכי הלחימה, אלה שכאשר התותחים רועמים המוזות בדרך כלל סוגרות. 

אבל יש הפתעות בחיים. ברגעים הקשים ביותר, בכאוס הגדול, במקום בו נשמטה עבור כל אזרחי ישראל הקרקע מתחת לרגליים, דווקא שם המוזות קיבלו צו 8 והתגייסו כל כולן לטובת המולדת. 

אמנים, יוצרים, צלמים, גרפיקאים ומעצבים מוכשרים, מלווים באנשי קופירייטינג ותוכן תפסו את מקומו של משרד ההסברה הלאומי. כרזות, אינפוגרפיקה, סרטונים ויראליים, מערכונים, איורים ותמונות נישאו מעל גבי המדיות החברתיות ונתנו מענה הסברתי מהיר ומדויק לאתגרי הסברה. מילים ודימויים שהקלו על אנשים בהתמודדות עם המצב. גם אני תרמתי למאמץ המלחמתי וכתבתי ספר שעוזר לתווך לילדים את המצב. 

מוזיאונים, מרכזי מבקרים ואתרי פנאי הפכו את פעילותם לניידת, ארזו את מדריכיהם המוכשרים והגיעו ראשונים לבתי המלון בהם שוכנו מפוני עוטף ישראל מצפון ומדרום. בין רגע הפכו חוויות פנאי יומיומיות לחוויות מרפאות, מפיגות, מלאות תקווה שמאפשרות רגע של שפיות בתוך הבלאגן. 

בתי מלון, אתרי נופש ומתחמי אירוח לבשו בחודשים האחרונים הגדרה חדשה עבור מפונים רבים - "בית". כל תפיסת התיירות נכתבה מחדש כדי להפוך מלון לאכסניית קבע לפחות לזמן הקרוב, וכמה חשובה החוויה הזו כדי להקל על המצב ולהישאר בזיכרון כחוויה מעצימה עם הפנים אל הבאות. 

ולבסוף, המורשת שלנו. אתרי המורשת שרגילים להיות מבנים מנומנמים, זיכרונות עבר למלחמות ומאורעות מאובקים שמצביע עליהם מדריך ומבקש מאיתנו לדמיין קרב כזה או אחר התעוררו לתחייה במלוא תפארתם וספגו קליעים, פגיעות וסיפורים חדשים לצערנו מודל 2023. מי היה מאמין שבקיבוץ סעד יתבצרו מחבלים במבנים לשימור שהגנו על הקיבוץ עשרות שנים קודם לכן. אתרים משמעותיים כל כך שמזכירים לנו מי אנחנו ולמה אנחנו כאן קיבלו משמעות חדשה ומרגשת בתקופה מורכבת כל כך. 

תמיד התהדרתי ביכולת שלנו ליצור חוויות טובות, להיות הדובדבן מעל הקצפת של העוגה שנקראת חיים ושגרה. תחום שהוא הראשון לכאורה שנסגר כשמזג האוויר קצת סוער. אני עסק חיוני. תרבות, תיירות ומורשת התגלו בחודשים האחרונים כמדורת השבט שלנו, כמה שמחזיק את הרוח שיהיה בשביל מה לחיות, כתזכורת חיה לשאלת "לשם מה אנחנו כאן". 

והיופי בתחום הזה הוא שחוויה ויצירתיות לא ניתנות לעצירה, לא עוצרים אותן לא טילים ולא תנאי תשלום, הן שומרת עלינו שפויים, אנושיים וכמו כל רעיון גדול חזקות מכל איום ועמידות בפני כל סערה. אז תחשבו על האנשים שנמצאים בתחום הזה בפעם הבאה, לוחמי הנפש ושומרי השפיות, עסקים חיוניים וחיוניות בלי שום ערבון מוגבל!