לכל ישראלי יש את השבעה באוקטובר שלו, קצת כמו איפה היית שנפלו התאומים או שרבין נרצח, רק טרי וכואב ומדמם. אני הייתי עם המשפחה בחוף דור, לא התעוררתי מאזעקות, אלא מעדכון חרישי של איש שעשה ג'וגינג כשאני על החוף עם אורי בני, "אזרחים מדווחים על טנדרים של מחבלים בשדרות", קפאתי במקום, מול ים שקט ורגוע, שקט לפני סערה ששינתה את מדינתנו לתמיד.
אחרי אותו רגע פרטי יש לכולנו רגעים קולקטיביים שקשורים בשבעה באוקטובר. הלם קולקטיבי, התעדכנות בלתי פוסקת במימדי האסון, וידוא שכל הקרובים במעגלים הקרובים והרחוקים בסדר... ואחרי ההלם, והבכי ההתגייסות המיידית של עם, שהיחד שלו חזק כל כך מכל חלקיו - מה חלקי בלעשות פה טוב יותר בעקבות המאורע הבלתי נתפס הזה.
"אזרחים מדווחים על טנדרים של מחבלים בשדרות", קפאתי במקום, מול ים שקט ורגוע, שקט לפני סערה ששינתה את מדינתנו לתמיד.״
(השקט שלפני הסערה)
כנראה שיש משהו בלהיות ישראליים שמייצר בנו את היכולת הזאת לנוע בין הפרטי לקולקטיבי במהירות האור, להחזיק את שני נקודות המבט והרגישות האלו יחד. על השאלה מה חלקי עניתי דרך העשייה שלי, לרתום את היכולת לספר סיפור וליצור חוויה לטובת סיפורי הזיכרון והמורשת. ההיסטוריה שלנו נכתבת בימים אלו, האזכרה הראשונה, הרגע בו יספרו על השבעה באוקטובר בלשון עבר, בו יתחילו במצוות והגדת לבנך ובתך, הרגעים בו מציאות הופכת לנצח מתרחשת עכשיו.
״כנראה שיש משהו בלהיות ישראליים שמייצר בנו את יכולת הזאת לנוע בין הפרטי לקולקטיבי במהירות האור, להחזיק את שני נקודות המבט והרגישות האלו יחד.״
באפריל הגעתי לשדרות. מיכאל סימן טוב מנכ"ל הקרן לפיתוח שדרות וחן כהן מנהלת התיירות בעיר הזמינו אותי לראות מה מתוכנן לקום באתר ההנצחה. השיחה איתם, הברק בעיניים של אנשים שסיפור השבעה באוקטובר שלהם שונה כל כך משלי, שהיום יום שלהם ושל יקיריהם רצוף כבר שנים בשגרת כניסה למרחבים מוגנים שאצלנו תושבי המרכז נחשבת "אירוע חריג", משהו נגע בי. לרגע הקולקטיב גבר על הסיפור הפרטי והבנתי שהתפקיד שלי הוא להיות חלק ביצירת אתרי ההנצחה והמורשת שיספרו את סיפור היום והמלחמה הזו.
עם התפקיד הזה אני מסתובבת בחודשים האחרונים, איך מקימים בפחות מחצי שנה אתר הנצחה ראוי ומכובד ל-70 גברים, נשים וילדים, לוחמים ואזרחים שנהרגו באותו בוקר ארור, איך מתעדים ומייצרים הנצחה ראויה ל-31 בני ובנות העיר שדרות שאינם עוד בין החיים. איך יוצרים הנצחה ומורשת כשאנחנו עוד בתוך ימי לחימה במציאות, ופרקטית איך עושים מהלך שאנחנו רגילים לעשות בשנה וחצי, בפחות מחצי שנה.
״איך מקימים בפחות מחצי שנה אתר הנצחה ראוי ומכובד ל-70 גברים, נשים וילדים, לוחמים ואזרחים שנהרגו באותו בוקר ארור, איך מתעדים ומייצרים הנצחה ראויה ל-31 בני ובנות העיר שדרות שאינם עוד בין החיים״
בפגישה עם ראש העיר שדרות, אלון דווידי אי שם בתחילת מאי הוא שאל: "זה יהיה מוכן לשבעה באוקטובר?", "כן" עניתי "זה חייב להיות מוכן". לכל אחד מאיתנו יש תפקיד מאז השביעי באוקטובר, מי שיצא לקרב, מי ששמרה על שפיות המשפחה כשהוא יצא לקרב, מי שעזבו הכול והקימו חמ"ל, מי שמטפל נפשית במסירות בכל כך הרבה נפשות פצועות. התפקיד שלי ושל צוות מופלא שלא ישן בלילות בחודשים האחרונים הוא לדאוג שאתר ההנצחה של שדרות יהיה מוכן. בשביל משפחות הנופלים, שמתגעגעים ליקיריהם, בשביל תושבי השכונה והילדים שיגדלו מול אתר הנצחה שהוא גם גן ירוק וחי שמסמל תקווה ותקומה, בשביל קהילת העיר שדרות, שמעוררת בי השראה ענקית בכל נסיעה שלי למקום ובשביל כל מבקר קרוב או רחוק שישאל עוד כמה שנים: מה בעצם קרה כאן?
בשביל כל אלה יחנך עוד שבוע גן הגבורה והזיכרון לבני העיר שדרות ומגיניה שנפלו במלחמת חרבות ברזל. אתר ההנצחה בנוי כגן פתוח, מרחב ציבורי סמוך לבתי תושבים ולבית המייסדים של העיר. במרכז הגן אנדרטת "עמודי הנצח" ובחלק הנוסף שביל הנופלים לזכר בני ובנות העיר שדרות שנפלו במלחמת חרבות ברזל.
אנדרטת "עמודי הנצח" מורכבת מח"י עמודים. מקבץ של 18 עמודים בגובה 11 מטרים הנישאים אל השמיים ובמרכזם חלל ריק. בראש העמודים "אותיות פורחות באוויר" ובבסיסם משפטי חוסן שנבחרו בתהליך של שיתוף ציבור עם תושבי העיר שדרות. על העמודים פזורים ציטוטים ואותיות המבטאים את האמונה והתקווה של שדרות ושל העם היהודי לאורך הדורות, אשר עומדות איתן אל מול ההרס והשכול. האנדרטה מייצגת את העמידה האיתנה והערבות ההדדית של קהילת העיר שדרות ואת החלל שנפער בקהילה בנופלם של בניה ומגניה. את האנדרטה מלווה פסקול מקורי של היוצרים המקומיים חיים אוליאל ורן אלמליח.
לצד האנדרטה המרכזית יש באתר קירות סיפור אודות מאורעות ה-7 באוקטובר ביישובי העוטף ובשדרות, וכן סיפור ההתרחשות בתחנת המשטרה. מגיני העיר מקבלים מקום של כבוד במרחב ולהם נתונה תודת תושבי העיר ועם ישראל.
״ האנדרטה מייצגת את העמידה האיתנה והערבות ההדדית של קהילת העיר שדרות ואת החלל שנפער בקהילה בנופלם של בניה ומגניה. את האנדרטה מלווה פסקול מקורי של היוצרים המקומיים חיים אוליאל ורן אלמליח.״
בחלקו השני של המרחב, שביל הנופלים לבני ובנות העיר שדרות שנותן מקום של כבוד לכל אחד מתושבי העיר שנרצחו במלחמת חרבות ברזל. שדרת ההנצחה בנויה משרידי תחנת משטרת שדרות בסימן ה"שבר והתקומה".
פרויקטים משמעותיים כל כך לא עושים לבד, עושים רק יחד. צוות שלם ומוכשר בניצוחם של עפרי עומר שישבה עם כל משפחה כדי לספר את סיפור יקירה שאינו, ודרור לייבה היחיד בעולם מבחינתי שיכול לקחת כל מה שלא אפשרי ולעשות ממנו אפשרי. יחד עם אדריכלית נוף מופלאה שידעה להכניס את הפרטי והקולקטיבי יחד לגן מרגש אחד, ועם ססיליה ויטס המעצבת חסרת הפשרות וסטודיו ניב כשר שעיצבו את האנדרטה ואלמנטי ההנצחה. על ההקמה אחראי אריה כהן, מנכ"ל החברה הכלכלית בשדרות שמציב סטנדרט חדש במהירות ואיכות ברשויות מקומיות.
אנחנו בישורת האחרונה והמורכבת של הפרויקט, רגע לפני הטקסים, הזיכרונות, ההלם שחלפה שנה ויש עוד חטופים בעזה, ורוחות מלחמה בצפון. מי שיעמוד במרכז הגן, ויביט מעלה יראה אותיות עבריות, שיכולות להרכיב כל מילה שירצה, אני מבקשת בימים אלו את המילים תקווה, נחמה, חוסן וגם עם ישראל חי.
צוות התכנון וההקמה
אוצרות, תוכן וחוויית מבקר: שלומית עצבה בע"מ
ניהול הפרויקט: דרור לייבה
אדריכלות נוף: חלי אלול צלניקר אדריכלות נוף בע״מ
עיצוב מרכיבי הנצחה ופיסול: ססיליה ויטס
עיצוב גרפי סביבתי: כשר תקשורת חזותית בע״מ
כתיבת תוכן: יואב טובול ואבי רוזנבלום
עיצוב תאורה: בן אלון
ייעוץ סאונד: ניקיטה צפלב