דמיינו מקום אליו אפשר ללכת אחר הצהריים יש בו שקט קסום ופעילות שקטה לילדים והורים. בלי יותר מדי מסכים, מקום לשהות בו ביחד. להתפעל ביחד מדברים, לחוות יחד חוויות. מי מאיתנו לא חותם על כזה. לא ג׳ימבורי, גם לא גינה, לא פליידייט, שום דבר שמסיח אותנו מהמפגש עם הילדים שבממלכת ה-FOMO בה אנחנו חיים יש רק שברירי רגעים שכאלה.
פעם כשהייתי קטנה, אי שם בירושלים של שנות ה-80 חלופה כזו הייתה אגף הנוער במוזיאון ישראל. מקום שקט עם תערוכות מתחלפות שהיו התפאורה של ילדותי. במוזיאון ישראל למדתי לדמיין, להיות בשקט עם המחשבות, להתרשם מאסתטיקה, להבין יצירתיות וכל אלה במפגש בלתי אמצעי עם אמא שלי.
כשגדלתי, חיפשתי עם ילדיי מקום כזה, שאפשר לבוא אליו ומהווה חלופה ראויה לילד ולהורה, מקום שמעשיר את המפגש ומהווה תפאורה ראויה ותומכת לזמן איכות משותף.
ממרום היותי אמא בת 8 לשלושה ילדים הבנתי שדי קשה למצוא. הדור המודרני של חוויית התוכן לקטנטנים בנוי בעיקר על הפעלת הקטנים ושקט להורים, צבעים פסטליים ומגוון הצעות בהן הילד פעיל וההורה מביט, מצלם או משתעמם.
הרבה זמן חשבתי איך אפשר לייצר חוויה משותפת להורה ולילד ובמילים אחרות לבנות חוויה ראויה תחת ההבטחה ׳ילדותי השנייה׳.
אחרי הרבה מחשבות נולד המוזיאון הראשון שלי, פלטפורמה חווייתית להורים וילדים שמתחילה בקרוב במוזיאון האדם והחי בפארק הלאומי ותנדוד ברחבי הארץ בהמשך.
המוזיאון הראשון שלי הוא הזמנה לשקט, רצון לאפשר לילדים והורים לנוח רגע מהמרוץ, להוריד נעליים, להתרגש מהדברים הפשוטים והיום יומיים של החיים.
זו פלטפורמה בה המוזיאון הוא בשירות הקשר בין הורים וילדים. סביבה נעימה ובטוחה שמאפשרת זמן איכות משמעותי.
חוויה שמבוססת על התובנה שכל מה שקטנטנים צריכים זה הורים שלא צמודים לטלפון ומוכנים להיות סקרנים יחד עם הילדים.
ניב נודלמן, האוצרת של מוזיאון האדם והחי פתחה את הלב והמוזיאון לחוויה המשותפת ומרכז דואט באוניברסיטת בן גוריון דייק את התוכן לחוויה שמחזקת את הקשר בין הורים וילדים.
מוזמנים, להתרגש שוב מהדברים הקטנים-גדולים של החיים ✨
(צילום: נדב כהן יונתן)
