אנחנו רגילים לחשוב על בחירות לראשות הממשלה כבחירה המשמעותית ביותר שלנו כאן בדמוקרטיה הקטנה שנקראת ישראל, ולעיתים שוכחים שחיי היום יום שלנו בעצם מנוהלים על ידי הרשויות המקומיות.
אז נכון אנחנו חיים בתקופה מורכבת ובזמן מלחמה, שהספקנו קצת לשכוח שפעם הייתה פה שגרה, אבל מדובר בבחירה משמעותית ביותר על החיים של כולנו.
סדרי העדיפויות של החיים עצמם מועמדים מחר לבחירה. איך יראו בתי הספר של ילדינו, כמה צל ואיזו חוויה תהיה בפארק שמתחת לבית שנבלה בו את הרבה משעות הפנאי שלנו? איזה תוכן מחכה לנו בספרייה העירונית או במינהל הקהילתי?
הרשות המקומית היא ספק השירות הכי רחב בכל בית ישראלי - ממנקה הרחובות ועד מתחם הקניות והחוויות החדש, סלילת המדרכות ופעילות התרבות והפנאי. אם התלבטתם מי אחראי? הרשות המקומית כמובן.
מחקרים מראים שעד 2050 רוב אוכלוסיית העולם תגור בערים, דירות קטנות, שטחי מחיה אישיים מצומצמים, ושטחי חוץ ומרחב ציבורי רחבים ומושקעים - הם הפתרון למצוקת הדיור ולחיים המודרניים. מכאן שהמרחב הציבורי הוא בעל חשיבות מכרעת.
תחשבו כמה שעות אמא ממוצעת מעבירה עם ילדיה בגינה שמתחת לבית? המרחב הציבורי הוא הסלון החדש, חדר הכושר ומקום הבילוי של כולנו, ולכן חשוב כל כך שנוודא שמי שעומד בראש הראשות וקובע סדרי עדיפויות הם אנשים שנותנים מקום של כבוד למרחב הזה. זה המרחב בו קורים החיים עצמם, ילדים חוזרים מבית ספר, ימי הולדת מתרחשים, ורוב הזמן שלנו עובר בפעולות הקטנות של היום יום.
בסופו של יום אנחנו סך החוויות שלנו ורבות מהן מבלי שנשים לב מתרחשות במרחב הציבורי במקום מגורינו. אז מחר בדרך לקלפי תחשבו גם על מרחב ציבורי מעורר השראה, מלא בטבע, כזה שמשפר באמת את איכות החיים שלנו כבני אדם. נכון קצת שכחנו את החשיבות שלו במצב מלחמה, אבל זה המרחב בו מתרחשים החיים עצמם. חג דמוקרטיה שמח.
תמיד כשנכנסים לשבוע הזה בו מאווררים את הדגל יש תחושה באוויר קצת כמו של שבת בירושלים. משהו שקט יותר מכונס יותר שמזכיר לנו מי אנחנו, מאין הגענו ומה המכנה הבסיסי ביותר שלנו כאן יחד בחלקת האלוהים הקטנה הזו.
השנה, השבוע הזה מקבל משמעויות שפורטות על נימי הנפש של כל מי שחי כאן, בצורה חזקה ומטלטלת הרבה יותר. הרבה פעמים שואלים אותי אם אני חושבת לעשות רילוקיישן, "הרי יש לך עסק עצמאי ואת יכולה לעבוד בכל מקום",
וכשנשאלת השאלה הזו אני תמיד מחייכת ומתחילה בנאום שלי, שהולך בערך כך:
האמת שלא. העסק שלי בנוי במובנים רבים על הזיכרון הקולקטיבי שלנו.
הוא נוגע כל יום במי אנחנו כישראלים, במורשת שלנו, בזיכרונות שלנו, בתקוות שלנו.
הלקוחות שלי הם החברות שבנו את המדינה - קק"ל, חברת חשמל, רשויות מקומיות, משרדי ממשלה. הפרויקטים שלנו נוגעים בנכסי צאן ברזל של ישראל.
כשאנחנו יוצרים את שביל נעמי שמר ומחיים את שיריה, או מספרים לדור הצעיר אודות חיים גורי בגבעת הרעות - אנחנו זוכות מדי יום לעסוק באיך ייראו ומה יספרו אתרי המורשת שלנו שהופכים אותנו למי שאנחנו - בכתיבת תוכנית החומש לגבעת התחמושת או בחשיבה על המוזיאון הימי הלאומי בחיפה. אנחנו מתרגשות מהאחים ראובני ומסיפורים על עפרה חזה כשמקימות את מרכז המורשת של שכונת התקווה ונרגעות שיש לנו את תשתיות אנרגיה לישראל שאפשר לייצר להם בבטן האדמה מרכז מבקרים.
